נאיף ואח' נ' "סלאמה" - שירותי דרך בע"מ ואח'

החלטה

ביום 4/2/12 דחיתי את בקשת התובעים לדחיית ההגנה על הסף מטעמי מעשה בית דין והשתק. התובעים הגישו בקשה לביטול ההחלטה ולעיון חוזר בבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעת 1 בלבד, מטעמי השתק שיפוטי.

בהחלטתי הנ"ל קבעתי כי לא מתקיימים במקרה הנדון יסודות מעשה בית דין, ולגבי טענות של השתק שיפוטי קבעתי:

"טענות בדבר הסכמות ומצגים אשר נתנו הצדדים במסגרת הליכים קודמים ומעמדם של רישומים שבוצעו בספרי החשבונות בשלבים כאלה ואחרים, כמו גם המשמעות הראייתית שיש לייחס להם, יוכלו להתברר במסגרת שמיעת התיק, ואין מקום בשלב זה של ההליכים למנוע מהנתבעים לקבל את יומם בבית המשפט."

דברים אלה נכונים גם כיום ואינני רואה כל מקום לביטול ההחלטה או לעיון בה מחדש.

יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון בע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124:

"הלכה פסוקה היא, כי אין למחוק על הסף, מפאת חוסר עילה, תביעה בה קיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יצליח בתביעתו (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 335). לצורך בחינה זו בשלב של מחיקה על הסף על בית המשפט להניח, "כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה..." (שם, בעמ' 352), כולל המסמכים בנספחים לה (ראה ע"א 72/74 [1]). במקרה דנן, כאמור, הודה המערער בכתב-תביעתו, כי הסכים שלא תהיינה לו טענות נגד המשיבים בגין העיסקה ואף צירף מסמך חתום על-ידיו, הנותן ביטוי לוויתור זה. כאמור לעיל, אין זכר במסמך זה לכך שהוויתור הינו כפוף להשבת הכספים שהשקיע המערער במלון. ואף ניתן לפרש את המסמך כשולל הכפפה זו בקובעו, כי הוויתור כפוף לתנאי אחד בלבד - חתימת המערער על מסמך: "החתימה מבטלת כל זכות לתביעה". אך כפי שטוען המערער, המסמך גם ניתן לפירוש חלופי, והוא, כי הוויתור שנקבע בו מתייחס רק לטענות ולתביעות היכולות לעלות לאחר החזרת המצב לקדמותו מלפני העיסקה, לרבות השבת הכספים שהושקעו במסגרתה, תנאי שהצדדים הסכימו לו, אם כי הסכמה זו לא קיבלה ביטוי בכתב. על-מנת להכריע בין פירושים אלה על בית-משפט ללמוד אומד דעתם של הצדדים, ולצורך זה ניתן להתחשב גם בנסיבות כריתת ההסכם, כל עוד אומד דעה זה אינו עולה ברורות מהמסמך (ראה ע"א 191/85 [2], בעמ' 579-580). בהקשר זה יש עוד לציין, כי טענת המערער בדבר הסכם "להחזיר המצב לקדמותו" מופיעה במספר סעיפים בכתב התביעה (13, 14ו-17), והמשיבים לא פנו ולא ביקשו פרטים נוספים בדבר הסכמה נטענת זו, כפי שהתבקשו. אין אני סבור, כי במקרה דנן המסמך הינו כל כך ברור על פניו, שאין בית-משפט יכול להיעזר בראיות חיצוניות בדבר נסיבות כריתתו בבואו לפרשו. לעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה מההלכה הפסוקה בעניין סדר דין מקוצר, לפיה ייתן בית-משפטלנתבע רשות להתגונן במקרה בו העלה טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ראה זוסמן, בספרו הנ"ל. בעמ' 620), לרבות טענה לקיום תנאי מתלה שאינו נזכר במסמך (ע"א 454/65 [3]). כמו כן במקרה דנן נראה לי שאין למנוע מהמערער להעלות טענותיו מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ראה ע"א 168/84 [4], בעמ' 335)..."

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות בקשה זאת בסך 1,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ט"ו ניסן תשע"ב, 07 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: